מאת: חיה ברויאר

ביה"ח: שערי צדק

מחלקה: אחות אחראית טיפול נמרץ כללי

יום רביעי השעה16:00….אנחנו אחרי 9 שעות עבודה בטיפול נמרץ קורונה (אצלינו קוראים לכל מחלקות הקורונה מחלקות הכתר.אז אנחנו טיפול נמרץ כתר). מקבלים מהמחלקה מטופלת מתדרדרת. הולכים לאינטובציה. הציוד מוכן המטופלת נכנסת. אנחנו מכירים אותה.הבן שלה שוכב ביחידה ועבר לפני יומיים אקסטובציה. בן נוסף במצב טוב, מאושפז במצב טוב בכתר ג’ – מחלקה סמוכה. האינטובציה עברה בלי בעיות מיוחדות ורגע אחרי החולה קורסת. 50 סטורציה ו-50 סיסטולי. מתחילים בהכנסת ליין, מתן אינוטרופיקה ומזעיקים צוות אקמו שיעזור בקנולציה. המצב מתייצב לרגע אבל רק לרגע….
מתחילים בהחייאה. עובדים ב2 צוותים. צוות שמנסה לחבר לאקמו וצוות שעושה החייאה.
הבן שנכנס עומד ליד. מסרב לצאת. עומד ומתפלל. את הבן השני, ששכב ביחידה הוצאנו. שלא יהיה נוכח….
אחרי החייאה ארוכה נקבע מוות.
הסיטואציה קשה.

לבן שהיה נוכח בהחייאה נלקח מטוש מהיר. אם יהיה שלילי יוכל לצאת ללוויה. בית החולים כולו מגוייס למשימה. הצלחנו. המטוש שלילי והבן יוצא ללוויה אימו.
יום שישי. יומיים אחרי, 18:30.
מד”א מדווח על החייאה בגבר חיובי לקורונה. נא להערך.
החייאה ארוכה בבית. אין חזרת דופק ספונטני. החייאה ארוכה בבית החולים. עם הגבר מגיע הבן שלו. אנחנו כבר מכירים. אותו הבן מההחייאה לפני יומיים נוכח עכשיו בהחייאה על אביו.
שבת נכנסת. קובעים מוות.
הסיטואציה קשה. קשה מאוד…
משפחה אצילית. יודעת שעשינו את המקבסימום.שניסינו כמה שאפשר. אומרים תודה.
ואנחנו שותקים וגם קצת דומעים.

אנחנו לא אחראיים על התוצאה. לא קובעים מי יחיה ומי ימות. אנחנו כן מחוייבים לדרך. לתת את מקסימום ההזדמנות. תמיד תמיד.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן