חוויות קורונה: חלף מהא

חודש במחלקת כתא א ( מחלקת הקורונה הראשונה ברמבם)
3 אחיות חיוביות לקורונה, חצי צוות בבידוד
מגיעה למשמרת לילה משעה 19:00, קבלי אחריות משמרת עם שני אחים חדשים (במקום 5 אחים במשמרת). זה מה ש יש ועם זה ננצח
8 קבלות באותה משמרת, עומס פיזי ולחץ נפשי.
השעה 3:00 אני לבד במתחם המזוהם ממתינה לחזרתה של יולדת מניתוח קיסרי, בו זמנית מודעים לי מהחמל על קבלתו של ילד בן 3 בירור כאבי בטן בעוד מספר דקות.
פתאום המציאות העגומה מכה בי חזק ״ מהא איפה את ! מה זה המצב המוזר הזה ! איך זה שבאותה מחלקה את מטפלת בנשים בהריון, יולדות, יילודים, ילדים, מבוגרים, זקנים כולם במקום אחד, מקובצים במחלקה אחת!
ממתינה ליולדת עם התינוק שלה ובחדר ליד זקנה גוססת לבד בלי משפחתה, נאנחת ועם כל הרצון הטוב לעזור ולהקל עומדת אני כבולת ידיים.
לידה מתן חיים ומוות הם רק חוט אחד, קו אחד הנצפה מכיוונים שונים ואני באמצע עומדת בוהה מנסה להבין אותה מציאת ביזארית קשה.
את במלחמה כן מלחמה זה ההסבר היחידי למצב המטלטל הזה!
האלונקי דופק בדלת עם היולדת ומציל אותי "משדון המחשבות המורבידיות"
אוספת את עצמי מחדש, נשימה עמוקה, לובשת חיוך וממשיכה