חוויות קורונה: בלקיס גבר

אני לעולם לא אשכח המשמרת הראשונה שלי בקורונה, הייתי בכלל ביחידה שלי … צחוקים דיבורים ומלא התרגשות שאני עובדת עם אנשים שאני מכירה
פתאום אני מוזמנת לקורונה… המחשבות זורמות, הלב דופק ומלא פחד
מה אני יעשה שם …. ולמה לצפות?!
נכנסת עם תפילה בלב שאני לא אפגש עם גופות היום ולא אעטוף אבא או אמא של מישהו
וכמו ההרגשה של alies in wonder land שלי גם ככה , הכל מוזר ,עמום וחשוך ומלא צפצופים בסביבה, עובדת עם אנשים שאף פעם לא ניפגשתי איתם,
ועדיין מתנהלים כמו צוות אחד חזק שהכרנו תמיד
אחריות גדולה שגורמת לי לעמוד מול המוניטורים כל הלילה … ורק שהמספרים לא ירדו🙏