חוויות קורונה: בלקיס גבר

מאת: בלקיס גבר

ביה"ח: הדסה עין כרם

מחלקה: טיפול נמרץ נוירוכירורגיה לב חזה+מתפרצת 7

אילו תחושות ומחשבות עלו בך במשמרת האחרונה, או במשמרת אחרת משמעותית הזכורה לך?

אני לעולם לא אשכח המשמרת הראשונה שלי בקורונה, הייתי בכלל ביחידה שלי … צחוקים דיבורים ומלא התרגשות שאני עובדת עם אנשים שאני מכירה
פתאום אני מוזמנת לקורונה… המחשבות זורמות, הלב דופק ומלא פחד
מה אני יעשה שם …. ולמה לצפות?!
נכנסת עם תפילה בלב שאני לא אפגש עם גופות היום ולא אעטוף אבא או אמא של מישהו
וכמו ההרגשה של alies in wonder land שלי גם ככה , הכל מוזר ,עמום וחשוך ומלא צפצופים בסביבה, עובדת עם אנשים שאף פעם לא ניפגשתי איתם,
ועדיין מתנהלים כמו צוות אחד חזק שהכרנו תמיד
אחריות גדולה שגורמת לי לעמוד מול המוניטורים כל הלילה … ורק שהמספרים לא ירדו🙏

מה נותן לך משמעות? מה מוביל אותך? מה מחזק אותך?

כל משמרת אני נכנסת מהדלת עם תפילה שהיום החולים שלי ישרדו … ויחזיקו מעמד לכתוב עוד שורה בסיפור ההילחמות שלהם
ברגע שאני ניגשת לחולה אני שמה בין העיניים שזה בן אדם עם סיפור מעניין, יש לו מלא סיבות לחיות ותמיד צריך להזכיר לו מתחת לכל החומרי הרדמה והמנשם שהלב עדיין דופק , ועדיין יש סיבה להילחם…
אנשים בהלם למה אני כל משמרת בקורונה מחייכת, לעומת שקשה ואפילו נורא לעבוד שם… אז אני יגלה סוד
(לי לא קשה פחות) ועדיין אני מאמינה שאם מחייכים הכוח של החיוך יגיע ויקלט לאלו שאזלה להם התקווה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן