אילו תחושות ומחשבות עלו בך במשמרת האחרונה, או במשמרת אחרת משמעותית הזכורה לך?
במערומיה..
בתחילת הדרך כשעוד לא ברור איך נוהגים ומה עושים חסכו מהצוות הרפואי והמיקצועי מסכות בטענה שהן מיותרות. צוות נדבק ומחלקות שלמות יצאו לבידוד. בדיעבד התברר שהמחסור בציוד הוביל להנחיות לא מיקצועיות. פה איבדתי את האמון במערכת הבריאות שאני שייכת אליה- תחושה של הפקרה, חוסר אמינות וחוסר שקיפות. כל המחיאות כפיים וההוקרה שבאה לאחר מכן לא חיפו על החלטות לא מיקצועיות.
מה נותן לך משמעות? מה מוביל אותך? מה מחזק אותך?
החברים שלי בצוות מחזקים אותי. לא המפקדים, החיילים שנותנים את הנשמה לטפל בחולה.