באחד מימי השבוע בחודש האחרון ישבתי עם כוס קפה ביד ובין לגימה ללגימה שיחקתי עם עצמי במשחק האהוב על כל החופרים באשר הם: "מה יהיה אם". המשחק פשוט: מעלים תרחישים אפשריים עתידיים וחופרים עליהם בינך לבינך. האופטימיים יותר ישחקו ב"מה עושים מעכשיו אם זה הגל האחרון", הפסימיים ישחקו ב״עוד 20 אלף ישראלים ימותו מקורונה״.

אני אמנם אופטימית מטבעי, אך המציאות בשנתיים האחרונות לימדה אותי להיות קצת זהירה עם כל האופטימיות הזו.

זה מצחיק שאפשר לחשוב שיבוא מישהו או שיקרה משהו שימתח את הקו ויגיד – פה נגמרה המגפה ומפה ממשיכים כרגיל. היום, יותר מתמיד, ברור לנו שאין קו כזה. והיות והעולם ימשיך לנוע על הציר בין אופטימי לפסימי מצאנו לנכון למשוך לכיוון האופטימי בגיליון זה.

״אדם כמו ציפור,

בכוחה של הציפור לראות מעלה מעלה,

בתנאי שתניע כנפיה ללא הרף.

אם תפסיק את מעופה, הרי היא צונחת ונופלת״

(הרב קוק)

כבוד גדול הוא לי להגיש לכם גיליון מיוחד זה שמטרתו לסמן עבור הצוותים הסיעודיים בטיפולי נמרץ מהיכן הגיעה העמותה ואת הכיוון לעברו היא עולה במעופה.

אתם כמובן מוזמנים להגיב. נהלו עימנו דיאלוג ונשמח ליצור עבורכם תכנים איכותיים, בועטים, מעניינים ומרעננים.

קריאה מהנה!

רבקה מור לוי, עורכת “עדכון נמרץ”