שם:
אחות
מחלקה:
טיפול נמרץ כללי מרכז הארץ
מה עשית ביום בו פרצה המלחמה, ה-7 באוקטובר?
ביום בו פרצה המלחמה הייתי בבית במיטה. זה היה נורמלי באותם הימים, הרי שבת בשש וחצי בבוקר. איפה אני אמורה להיות? או בבית או במשמרת.
האזעקה העירה אותי ואת ההורים שלי ואח שלי. האמת היא שלא כמו הרבה אנשים שאומרים שהרגישו שמשהו לא בסדר- אנחנו לא הרגשזנו כלום. רצינו שיגמר ולחזור לישון. מי חשב בכלל שגיהנום אמור להיפתח על העם כולו
מה היו התחושות מאותו היום ובימים שלאחר מכן?
התחושות היו קשות מאוד בהתחלה. היו ימים שלמים של פחד אמיתי ומוחשי. פתאום כבר לא משנה שאנחנו בטיפול נמרץ. התחושה היתה שיכולים להגיע אלינו בכל רגע ובכל מקום ואין מקום מוגן בשבילנו בכדור הזה. זו תחושה קשה שבתוכה צריך למצוא לנחם ולחמול ולטפל בהרבה משפחות שנהרסו כהרף עין. קמו לתוך תהום ששעה לפני לא חלמו עליה. ואנחנו היינו שם, ברגעים הכי נמוכים שלהם. תפסנו את היד, חיבקנו וניחמנו והכי חשוב טיפלנו עד טיפת הזיעה האחרונה.
מה עוזר לך להמשיך לתפקד?
אבל הצוות חזק. לא ראיתי צוות חזק כמו בטיפול נמרץ ועברתי שלוש מחלקות ואני 12 שנים אחות. הצוות הזה יודע לעבוד תחת תנאים איומים וברגעים הזויים ולא נשבר בזמן הטיפול! רק אחרי.. הצוות הזה נותן לי כוח עצום ושם את הדברים במקומם ובזכותו אני ממשיכה יום יום דקה דקה.
חוויה שזכורה לך במיוחד / מטופל מיוחד שסיפורו נגע בך במיוחד?
הנשים האלה שהגיעו פצועות וגופן המרוסק זה הכי שובר אותי. בחורה בת 20 לא אמורה להגיע עם קליע במוח ועוד אחד בחזה. שינוי סדרי עולם וגיהנום כבר אמרתי?
מקורות תמיכה כגון: תמיכה חברתית/ משפחתית/ מקום עבודה?
המחלקות שלנו חורטות על דגלן ערכים כמו סובלנות, אמונה, ותמיכה במשפחות. אני הייתי מצפה ורוצה שהערכים האלה יתקיימו כל ימות השנה עם כל בני האדם ולא רק במשבר ובשבר בו אנו נמצאים היום.
תודה לכל התורמים והתורמות והאנשים הטובים שבאו והביאו כל יום אוכל ושתיה וציורים מנחמים של ילדים וכתובות חיזוק למשפחות ולפצועים. אתם העם היפה שלנו וממכם הכוח!
