אלון גנירם – בעלה של ברוריה, אחות ט”נ

אלון גנירם – בעלה של ברוריה, אחות ט”נ

עוד משמרת ערב.

תמיד ביום שני, היום של החוגים. למה תמיד היום של החוגים? ככה יצא. תלונות לסידור הכל יכול.

חוזר מוקדם מהמעבדה, עובר בבית שהיא סידרה מאוד לפני שיצאה למשמרת. מעמיד בצק. לוקח את הבגד גוף של הגדולה, החליפת ג’ודו של האמצעית ובגדי החלפה לקטן. הוא בגמילה כבר שנה.

נגמל- קורונה- רגרסיה-נגמל-חופש-רגרסיה-נגמל-מעבר דירה-רגרסיה-נגמל-גן חדש-רגרסיה-נגמל-שוב קורונה-רגרסיה. ברוריה דיברה עם חברה שהיא משהו בהתפתחות הילד, ניסינו שיטת “לא לכעוס” אחר כך שיטת “רק לכעוס” אחר כך שיטת תעשה מה שבא לך, אף אחד עוד לא התחתן עם טיטול…

הילדים מחכים בגן שעשועים בגינה הגדולה, הזהרתי אותם לא להכנס הבייתה אחרי בית ספר, שלא יתבלגן. נוסעים לשים את הגדולה במתנס, חוזרים עם האמצעית למקלט של הג’ודו. את הבגדים מחליפים באוטו. הקטן רוצה משהו מנחום (המכולת) אני מסביר לו שיש לנו רק 10 דקות לפני שצריך לאסוף את הגדולה מהתעמלות אומנותית. בכל היום הזה הוא רק נגרר אחריי ואחרי הלוז של הגדולות.. המצפון שלי הולך איתו לנחום, ואחרי משא ומתן קשוח (קח קרטיב. לא רוצה, רוצה מגנום) יצאנו עם משהו מטפטף שלא משאיר ס”מ אחד נקי. לפחות הוא לא השתין על עצמו, עדיין. אוספים את הגדולה, חוזרים לאמצעית. האוטו נראה כאילו עבר בו הוריקן: בגדים של בית ספר עם בגד גוף וחליפת ג’ודו, מגפי גשם של הקטן בשביל השלולית בגן שעשועים, נעלי בלט, נעל בית אחת (באמת חיפשתי אותה..) ואריזה של קרטיב דביק. העיקר שהבית מסודר.

הקטן נראה כאילו מישהו סיבן בדבק וקילח בחול. עיגול חשוד באזור המותניים, וכבר החלפנו אחרי הקרטיב. קיבינימט. שום סיכוי שנכנסים ככה הבייתה. הילדים מחכים בחוץ, אני מוציא בגדי ים סבון ומגבות. פותחים בריכה מחוץ לבניין, גם השכנה מצטרפת. גם בעלה עובד ערב, בדיוק שלח סלפי עם ברוריה, ועם מגש פרלינים שלא יבייש ו2 טון גלידה. יופי.

הגדולה רעבה. מוציא את הבצק, מדליק מדורה בחצי חבית ליד הבית. מנת היום- פיתות בטאבון עם שוקולד ונקניקיות על שיפוד. הייתי הולך על פיצה אבל מחר אני שוב לבד, וטוסטים היו אתמול…

מכינים צ’יק צ’ק פיתות, השכנה מביאה גם ירקות חתוכים. אין לה פוביה מכלים אז לא אכפת לה.
השמש שוקעת, מסיימים להאכיל צ’יק צ’ק, השכנה ואני עושים מקלחת המונית בבריכה. היא מסבנת, אני בינתיים מסדר את ארוחת הערב ישר לפח הירוק. מגיע בזמן כדי לשטוף את כולם בצינור.
חושך.

חמישה ילדים כחולים עומדים במגבות ליד הבריכה, מחכים שהשכנה ואני נסיים לרוקן את המים ולאסוף את הצעצועים. נכנסים הבייתה לבית מסודר, ישר למיטה. המשימה הושלמה.

אני קורס בלי קול על הספה, שולח לברוריה “יפה לך פרלינים וגלידה, איליה אמר שיש לכם אחלה משמרת…”

אחרי שעה בספה ופחות גיגית כביסה אחת מקבל הודעה חזרה- “איזה אחלה בראש שלך? החולה שלי הקיא על כל המיטה, בדיוק כשהייתי עם השני בהחייאה…”

לפחות הבית מסודר. מחר בוקר- לילה.

שלכם ושלה לתמיד – אלון. בעלה של ברוריה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן