רקע: אחד התפקידים של הסיעוד בטיפול נמרץ הוא, לספק תזונה מתאימה כדי להבטיח תמיכה לאיברים חיוניים במטופלים קשים. במתן כלכלה לחולים במצב קריטי, לסיעוד תפקיד חשוב בזיהוי מטופלים בסיכון לתת- תזונה, הזנה לא מתאימה ומניעת סיבוכים של הזנה אנטרלית (Dhaliwal, et al., 2014; McClave, et al., 2016). מצב תזונתי משפיע על ריפוי פצעים, גמילה ממנשם, תפקוד איברים פנימיים, תנועתיות, תחלואה ותמותה (Cederholm, 2017). Tian וחבריו (2018), ביצעו מטה-אנליזה של ניסויים מבוקרים אקראיים. למטופלים נמצאו תוצאים טובים כאשר קיבלו הזנה תוך 24 עד 48 שעות מרגע הקבלה לטיפול נמרץ.   

הצהרת עמדת ארגון EfCCNa בנוגע לאחריות של אחיות באספקת תזונה אנטראלית:

נייר עמדה זה של  EfCCNa ( האיגוד האירופאי לטיפול נמרץ) מספק פרוטוקול לאחות לטיפול בחולים קריטים עם הזנה אנטראלית. בהצהרה זו, חולה קריטי מוגדר כזה שיש לו מצב בריאות מורכב, בסיכון גבוה לתזונה שאינה מספקת ובעל צורך בגישה אישית (אינדיבידואלית); תזונה אנטראלית מוגדרת כבקשה לתוספות תזונה דרך צינור האכלה דרך האף או הפה (זונדה) שמוחדר לקיבה, או מכשירים שמוחדרים לאזור הקיבה ו/או המעי. אחיות צריכות להבטיח שמתן תזונה מתחיל תוך 24-48 שעות אחרי קבלה לטיפול נמרץ (McClave, et al., 2016).  בנוסף עליהן לאמוד את המצב התזונתי ויעילות צינור ההזנה של החולים, ליישם ולנטר את ההזנה אנטראלית וכן להעריך את תוצאותיה.

שרטוט 1 בנייר העמדה מדגים את הפרוטוקול לטיפול בחולה הקריטי המקבל הזנה אנטראלית.

שלבי הפרוטוקול:

1. שלב אומדן המצב התזונתי

ישנם מספר כלים שניתן להשתמש בהם מדי יום להערכת מצב התזונתי, כגון:

• סקר תזונה (NRS) (Kondrup, et al., 2003)
• מדד סיכון תזונתי בחולה מורכב (NUTRIC) המעריך את האומדן התזונתי ואת חומרת המחלה (Heyland, et al., 2011; Kondrup, et al., 2002)
• מדד לתת- תזונה (Ferguson, et al., 1999)
• הערכה גלובלית סובייקטיבית (לחולים כירורגיים או טראומה) ו- BMI. BMI < 18 מצביע על תת-תזונה חמורה ועל סיכון גבוה לתסמונת חידוש הזנה (refeeding syndrome) (Cederholm et al., 2017).

 אומדן  צינור הזנה

• הערכה יומית של מיקום צינור ההזנה (על פי תקני בית החולים), על מנת להבטיח את מיקומו הנכון.
• הבטחת היגיינה וטיפול פה (oro-nasal hygiene).

2. יישום ומעקב (תזונה אנטראלית)

• הבטחה יומית של צריכת כלכלה נכונה ומדויקת על בסיס מצב מטבולי.
• יש להשתמש בפרוטוקולי תזונה (Kreymann, 2010; Makic, et al., 2011).
• מעקב אחר סבילות התזונה (Nguyen, 2014).
• מניעת אספירציה, עצירות ושלשולים (Blaser, et al., 2017).
• אם החולה אינו סופג את שאריות הכלכלה ומתפתחת האטה של פעילות תנועתיות הקיבה, יש לשקול טיפול פרוקינטי ((prokinetic (Knowles, et al., 2014; Montejo, et al., 2010).
• מתן תוספי מזון בהתאם להוראות היצרן ובהתאם לתקנים היגייניים(National Clinical Guideline Center, 2012).
• הקטנת הפרעות בצריכת המזון עקב הליכים כירורגיים, הדמיה, התערבויות רפואיות ועוד.
• הסבר ותקשורת לחולה ולמשפחתו בנוגע לתמיכה תזונתית (Doenges, et al., 2013).

3. הערכה

• במידה והמטופל לא מקבל מינון קלוריות יומי תוך 7-10 ימים מיום קבלתו- אחות צריכה להציע ולשקול הזנה פארנטארלית TPN (Total Parenteral Nutrition) (McClave, et al., 2016)
• במידה והמטופל אינו סופג הזנה אנטראלית, יש להציע החלפת סוג הזנה (McClave, et al., 2016; Singer, et al., 2011)
• על האחות להעריך תפקוד צינור הזנה [Ministry of Health Singapore (MOH), 2010]

סיכום

נייר העמדה של האיגוד האירופאי לסיעוד טיפול נמרץ, מספק סקירה כללית על תפקידה המרכזי של האחות בהזנה של מטופלי טיפול נמרץ. נייר זה מבוסס ראיות הכולל מקורות והנחיות מארגונים מוכרים בעולם – כמו החברה האירופאית להזנה אנטראלית ופארה-אינטראלית ESPEN , הארגון האמריקאי ASPEN והחברה האירופאית לטיפול נמרץ.

לרשימת מקורות ונייר העמדה המקורי של העמותה לטיפול נמרץ האירופאי לחצו לקישור