| כאב

מאת: שמואלה טומסוס

"שיר כאב, עובר ושב

איזה מזל אני שר עכשיו

שיר כאב כל פעם חוזר

אז אני שר עכשיו – אולי זה עוזר" – מאיר אריאל.

כאב, מלווה אותנו כל החיים, אקוטי, חד, עוקץ כצרעה וחולף, או חלילה כרוני, מתמשך ומייגע כמו המאבק שלנו עבור תקינת כ"א.

ועכשיו מישהו החליט שם למעלה שיש למדוד, לכייל, לבקר, ולדווח כיוון שהמדדים/המודדים נושפים בעורף.

ואני חושבת לעצמי, האם באמת תרצו לשמוע על סוגי סולמות, המבנה שלהם ומתי הם מתאימים לשימוש? אני מכירה כ- 30 מהם ומשתמשת לכל היותר ב- 3. גם הם לא יעילים או מדויקים דיים לדעתי.

בעיני אנחנו מפספסים בגדול את המהות. במקום לאמוד את המטופל ולתת מענה על מנת שירווח לו ולמשפחתו, אנחנו כופפים תחת דרישות ארגוניות של מדדים וטופסולוגיה כפולה. מפספסים את הכרת המטופל, בניית הקשר עם המטופל וחיבור אמפתי…

אנחנו מנוהלים ע"י מדדים וסולמות, במקום להיות מונעים ממקום אנושי, רגשי של התנהגות בסיסית ומוסרית של מטפל שפשוט אכפת לו מהמטופל והוא מעוניין לסייע, לא כי צריך, אלא ממקום של רצון אנושי של אדם לאדם.

רגע אז אני ב- vas או bps? אם מטופל על fentanyl 2 cc זה באמת מספיק לפעול תחת מטריית איזה סולם? המטופל מונשם, תחת הרגעות, אך עירני, בהכרה ומתקשר באמצעות קריאת שפתיים, או סימון באמצעות עפעפיים, אז איזה סולם להפעיל עכשיו?!

ככל שנגדיל למדוד, לכמת ולנהל במסגרת קשוחה מדדים, כך נאבד את היכולת הבסיסית והפשוטה שלנו לאבחן כבני אנוש.

 הכלים שנדרשים לנו אמורים להיות פשוטים, ברורים, נגישים ובעיקר נסמכים על הידע המקצועי שלנו, ההיגיון הסביר והאנושיות. לאורך ההיסטוריה מאז פלורנס נייטינגל ועד היום, לסיעוד יש את הכח להיות לצד המטופל, לחוות אותו, ללמוד את צרכיו ולתת מענה. זה אחד הדברים שמבדילים את המקצוע מההתנהלות הרפואית, המקצועית, טכנולוגית, אך פחותת הרגש.

שנים של C.L.T בסיעוד, שכללו את היכולת של האחים/יות לדעת מה נדרש למטופלים. האם הם כואבים, ומה מתאים להם כטיפול. הדרישה לבצע את אותן הפעולות כהנחיה, על פי מדדים עלולה להנחיל עשייה רובוטית, במסגרת גבולות קשיחים של סולמות שונים.

מה המטרה האמיתית כאן – סטטיסטיקה או טיפול רחום ואכפתי? איכשהו נוצר הרושם שהדרך אל עמידה בתקינה כזו או אחרת, רצופה בעשייה מהגיהינום. עשייה שמרחיקה אותנו מהמקום האנושי הבסיסי וגורמת לנו לאבד כלים רגשיים, שמאפשרים אבחון רגיש ומדויק.

אולי מה שנדרש הוא בניית סולם חדש, שמשולב ממספר כלים מוכרים, אבל מותאם באופן מיטבי למצבים משתנים. אולי בעצם סוג של תרשים התנהלות במצבים שונים, מעין תרשים זרימה במצבים מוכרים ובין מצבי ביניים. או שפשוט ניתן לסמוך על היכולת שלנו להיות אנושיים ואמפתיים, הרי אנחנו מטבענו כאלה, בעיקר ההון האנושי שהגיע למקצוע הסיעוד. מה שבטוח ונאמר כבר ע"י אברהם לינקולן הוא: "פעולות אנושיות ניתן לעצב עד לדרגה מסוימת, אך הטבע האנושי אינו ניתן לשינוי."

אפשרו לנו לפעול בהתאם לטבע האנושי ואל תעצבו אותנו בתבניות לפעולה. אפשרו לנו להישאר אנחנו…