שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

בלוג בנושא ספסיס:

מאת: שמואלה טומסוס

 

משמרת ערב בטיפול נמרץ (icu). אני תשושה לאחר משמרת סוערת…

5 מטופלים התקבלו אצלנו, מתוכם 4 עם sepsis. הגיל הממוצע שלהם, מצוי איפשהו סביב העשור השמיני לחייהם, רובם מגיעים עם רקע של מחלות כרוניות ולא מעט אשפוזים קודמים. במקביל פועלים להצלת חיי צעיר שהגיע על רקע טראומה. מתמודדים עם מציאות מורכבת ומשאבים מצומצמים שנותנים מענה לצרכי מטופלים שונים בו זמנית.

בבית, כאילו “ניחש” את הסיטואציה, מגיע במייל מאמר עדכני ממנהל המחלקה:

“time to treatment and mortality during mandated emergency care for sepsis”  

שדן ב”תיקנון פרוטוקול טיפולי במצבי ספסיס”. מוקד המאמר הוא אירוע תמותה של ילד בן 12 מספסיס עקב זיהוי מאוחר. האירוע תרם לחקיקה במדינת ניו-יורק, שמכתיבה פעולה בהתאם לפרוטוקולים מבוססי-מחקר, במטרה לייעל אבחון וטיפול מוקדם בספסיס. כמו כן התקינה מחייבת איסוף ודיווח שנתי של היארעות ספסיס.

תמצית הפרוטוקול:  

  1. אבחון ספסיס באמצעות:
  • תרבית לפני מתן אנטיביוטיקה.
  • ערכי לקטט בסרום.
  • מתן אנטיביוטיקה רחבת טווח.
  1. “החייאת נוזלים” (30 מ”ל לקילו במצב של hypotension\ לקטט בסרום מעל 4 מ”ל).
  2. מתן וואזופרסורים במצב של refractory hypotension.
  3. חזרה על בדיקת לקטט, תוך 6 שעות מתחילת הפרוטוקול.

ואני תוהה, האם “כבילת” פרוטוקול טיפולי למדדי איכות, אכן נותנת מענה מיטבי?

הרי מטרת העל של מטפלים וספקי הבריאות היא מתן טיפול איכותי לכל דורש כדי להבטיח ריפוי, איכות והארכת תוחלת חיים. הצורך שלנו “ליחצ”ן” את האתיקה הרפואית שעומדת בבסיס הטיפול שלנו, היא מגוחכת ולא פחות מכך מעציבה. הרי רובנו פועלים במקצועות שאינם עתירי שכר ובחרנו במקצוע תוך כוונה להיטיב עם המטופל ומשפחתו. נורמת הטיפול עליה צמחנו היא לבצע את תפקידנו על הצד הטוב ביותר, תוך לקיחת אחריות מקצועית ומוסרית. האם לא די בכך?

אין עוררין לגבי הנתונים של היארעות ספסיס המדווחים בארה”ב מדי שנה (1.5 מיליון מקרים, מתוכם תמותה של 215,000). כמו כן, ידוע לנו על שיפור בתמותה המקושר למתן AB בעת אבחון ספסיס. האם זה לכשעצמו לא מאפשר מנדט ראוי לטיפול? האם שיח פתוח בין צוותים רפואיים/סיעודיים למטופלים-אין בו ערך מוסף של קבלת החלטות, תוך תיעדוף מצבי הזדקקות?

שאלה אחרת היא, האם “כבילה לפרוטוקול” אין בה משום “טיפול יתר” לאדם שברור שהוא “סופני”?

כיצד אנו אמורים לשקול מתן בהול של AB רחבת טווח טרם אבחון ספסיס, לעומת התגברות על תופעת העמידות לאנטיביוטיקה בכלל ובביה”ח בפרט?

ברור לכולנו שהרפואה היום מבססת על real world evidence ושהדרך להתמודד בין עשייה מיותרת למועילה, היא באמצעות נתוני אמת המדווחים מכלל המרכזים הרפואיים. אולם שימוש חכם ב”DATA” משמעותו תמיכה בהליך קבלת ההחלטות של הצוות הרפואי/סיעודי ולא החלפת שיקול הדעת שלהם בחקיקה. החוזקה שלנו הינה הבסיס המוסרי והירתמות מסורה של צוותים רפואיים וסיעודיים להצלת חיי אדם.

“אדם לאדם אדם – זוהי האמונה שלנו, אנחנו כאן עבורכם. אפשרו לנו להפעיל שיקול דעת ופשוט לפעול…

Simply Shmuela (בעלת חשק בלתי מווסת לידע..)

הירשמו לניוזלטר שלנו

קבלו עדכונים ותהיו מעודכני ם לפני כולם

פרסומים נוספים:

דילוג לתוכן